<h1>רבינו ירוחם ני"ט ח"א</h1>
<h2>דף ח:</h2>
קופה הוא דבר קצוב שנותן כל א' וא' ואין הגבאים גורעין ולא מוסיפין והוא כמו תמיד שלנו מע"ש לע"ש והו' לעניי העיר, ונגבי' בשני' ונחלקת בשלשה שהוא כדיני ממונו'. תמחוי אינו דבר קצוב אלא כפי צורך השעה הוא נגבה לעניי עולם וקוצצי' על כל א' כפי הראוי לו, ולפי' נגבית ומתחלקת בשלשה ונגבית בכל יום. ואין עושין שררה בצדקה בפחות משנים אבל נאמן אפילו אחד. ואין מחשבין עם גבאי צדקה מה שנתנו. וגבאי צדקה אינם רשאין לפרוש זה מזה אבל זה פורש לבית א' וזה פורש ובלבד שיראו זה את זה. ואם מצא מעות בשוק או נתנו לו מעו' לא יטילם בכיסו ואם נתנו לו יטילם בכיס של צדקה ובבית יטילם. וגבאי צדקה שאין להם עניי' לחלק פורטי' לאחרי' או מוכרי' התמחוי אבל לא לעצמן פשוט בבתרא.
הגבאי' אין רשאין לשנות ולעשו' הקופה תמחוי ולא בהפך אלא מדע' הפרנסי', אבל יכול לעשות כלו כיס אחד ומתנה. בני העיר רשאי' לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו, ואם יש אדם חשוב בעיר כמו כן יכול לשנותה שעליו הם סומכי' ועל דעתו הם נותנים, כך פשוט בבתרא [ח' ע"ב]. וכתב הרבי' יוסף הלוי דהא דאמרינן ויכולי' לשנותה לכל מה שירצו דוקא לצרכי עניי' כגון כסות ומדור וכיוצא בו אבל לדברים אחרים שאינם צרכי עניי' לא, דכל שנגבה לצורך עניים לעניים ואפילו הותירו, ואם ישנו גוזלין העניים. ובתוס' כתבו דאפי' לדבר הרשות נמי מותר לשנותה דכל הנותנים לקופת צבור על דעת פרנסי העיר נותנים שיעשו מה שירצו. וכן בירושלמי, על ההיא דמס' שקלים [פ"ב ה"ה] כמו שאכתוב, ואין ממחין ביד הפרנסים. וכתבו המפרשים ומותר לשנות אפי' מתלמוד תורה לצורך שלשים פשיטים שנותנין להגמון בכל שנה שהיא הצלת נפשות שאם לא יתפשרו יפשיטו העניים. מותר עניים לעניים מותר שבויים לשבויים מותר עני לאותו עני מותר שבוי לאותו שבוי כך פשוט בשקלים [שם]. וזה הביא לראיה רבי יוסף הלוי למה שכתבתי, והתוס' סמכו על הירושלמי של זו המשנה כמו שכתבתי. סלע זה לצדקה עד שלא בא ליד גבאי מותר לשנותו משבא ליד גבאי אסור לשנותו כך פשוט בערכין [ו' ע"א]. והתוס' פי' כדי לתרץ דעתם שיאמרו שיכולין לשנות לכל מה שירצו כמו שכתבתי למעלה, שזה מיירי ביחיד שנדר לצדקה בעת צרה שאין דעתו לקופת צבור אלא שתנתן לעניים מיד, א"נ ביחיד שהקדיש ממון לחלק לעניי' בכל שנה ושנה דבכי הא ודאי אין יכולי' לשנותה דלא נדר על דעתם. ועוד דדוקא גבאי אבל צבור יכולין לשנותה ואפילו גבאי' יכולין לשנותה לדבר מצוה כמו שאכתוב [ערכין ו' ע"ב] וכן כתב הרא"ש. פר"ח משבאת לידי גבאי אין יכול לשנותה ואפילו ללוות וליתן אחר תחתיו.
ממשכנים על הצדקה כשהוא (אמוד) [אמיד] אפי' בע"ש וכופין העשיר בעל כרחו לתת לצדקה כך בבתרא ובקידושין. פי' אם פסקו עליו צדקה דבר ידוע ולא רצה לפרוע נוטלין משכון ממנו אפי' בע"ש.
<h2>דף ט.</h2>
אין מחשבין בהקד' עם הגזברי' כך פשוט בבתרא.
בודקין לכסות אם הוא צריך אם לאו אבל למזונות אין בודקין. ואין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מד' סאין בסלע שהוא י"ב ביצי'. לן נותנים לו מטה. ובשבת נותנין לו מזון שלשה סעודות. ועני המחזר על הפתחי' אי' נותנין לו מקופה אלא מתנה מועטת כך פשוט בבתרא. אל ימנע אדם משלישית השקל בשנה כך פשוט בבתרא.
<h2>דף עא.</h2>
המקדיש שדהו סתם קנה כל אותם הדברים שאינם מכורי' לגבי מכר בסתם כגון בור ודות וכיוצא בהן, וכתבתיו במישרים בנתיב קרקע וקנייתו [ני"א] בח"א ופשוט בבתרא.
<h2>דף עא:</h2>
המקדיש שדה ושייר פירות לעצמו לא אמר כלום דגוף להקדש ופירות להדיוט לא איפשר, כן דקדק הרשב"א מההיא דהמקדי' שדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וכו'. ונראה לי דבהקדש עניים דבריו קיימים.
<h2>דף עג.</h2>
מקדיש ספינה סתם דינו כדין מוכר מה הקדיש ומה לא הקדיש, ודין מוכר ספינה מה מכר ומה לא מכר כתבתי דינו במישרים בנתיב טלטל ובהמה [נ"י] ח"ה ופשוט בבתרא.
<h2>דף פח.</h2>
המוכר פירות ולקחו בני אדם כל אחד שלו והמוכר הקדישן אינו קדוש והוא שיהיה דבר שקצובין דמיהן דאל"כ ברשותיה קיימי וקדשי, פי' כיון שלא לקחו ע"מ לגזול ולא היה צריך להוציאו בדיינים כך פשוט בבתרא.
<h2>דף קכט:</h2>
האומר נכסי לבני ואחריו להקדש אין להקדש אחריו כלום כיון שהראשון ראוי ליורשו, כמו שכתבתי במישרים [נכ"ד] במתנת שכיב מרע בדין נכסי ליך ואחריך לפלוני, שאם הראשון ראוי ליורשו אין לשני כלום אחר ראשו', ואם אין הראשון ראוי ליורשו מת הראשון קנה שני, וכן הדין בהקדש, ושם תראנו מפורש, כך דן הרשב"א במעשה שבא לפניו.
<h2>דף קלז:</h2>
י"א דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה לפיכך אם נשבע ליתן כך לצדקה יכול ליתנה ע"מ להחזיר. ואינו נ"ל דכבר זכו בה עניים כמו שכתבתי למעלה [ב"ק ל"ו ע"ב].
שור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו הקדישו פי' מקבל מתנה מוקדש ואם אמר (לו) [לי] אינו מוקדש, דינו מפורש במישרים נתיב מתנ' בריא [נט"ו] ח"א ופשוט בבתרא.
